אביגיל צוקער | מדעי המעבדה הרפואית, 2017

עליתי לארץ כשנה לפני תחילת הלימודים. כעולה חדשה, הייתי זכאית לתואר ממשרד הקליטה, והתחלתי לחשוב מה אני רוצה ללמוד. ידעתי שאני מתחברת לתחום המדעים והביולוגיה, והרעיון של לימודי רפואה מאוד דיבר אליי. התחלתי לימודי קדם-רפואה באוניברסיטה, ואז חברה סיפרה לי על החוג למעבדה רפואית במכללת הדסה, שנשמע לי יותר פרקטי: גם לומדים המון על ביולוגיה וגוף האדם, גם ניתן להמשיך למסלול ארבע-שנתי ברפואה, וגם מקבלים תעודה בסוף. הלימודים במכללה אקדמית הדסה היוו נקודת התחלה מצויינת שמשאירה אופציות להמשיך לתחומים אחרים במדעים – אם ברפואה או אם בתואר שני, קליני או מחקרי.

אל המכללה האקדמית הדסה הגעתי בסמסטר ב' של שנה א' ללימודים. קיבלתי את היחס האישי שעליו מדברים כשמדברים על מכללה – ממש הרגשתי שעוזרים לי להצליח. ראש החוג עבר איתי על הקורסים שעליי לעבור וכל הסגל היה נחמד ועזר לי להבין מה קורה. התחשבו בי, אם בקבלת יותר זמן במבחנים או אפשרות לכתוב באנגלית (שפת האם שלי). המרצים היו מעולים, מאוד עוזרים וברורים, והקורסים והחומר עצמו הועברו בצורה מעניינת. מעבר לקורסים, היו הרבה מעבדות! יותר מכל מקום אחר, זה עזר לי להמשך. המיקום היה אידיאלי – גרתי בירושלים והיה לי נוח ללכת למרכז העיר בשביל ללמוד.

כיום אני עומדת לקראת סיום התואר השני באוניברסיטה העברית, במעבדת מחקר במדעי הרוקחות, עם התמחות בפרמקולוגיה. המחקר שלי עוסק בגליובלסטומה, גידול בעל דרגת הממאירות הגבוהה ביותר במערכת העצבים המרכזית (המוח). אנחנו מנסים להבין את המנגנון וגורמי הפעולה שלו דרך מטבולומיקס – מערכת המסוגלת למפות את כל המולקולות הקטנות הקיימות בתא או יצור חי מסוים – כדי להבין את האזורים השונים של הגידול (כי כל אזור מתנהג שונה) ומה משמעות בהתנהגותו של כל גידול. במקור, הגעתי למעבדה לאחר שהתחלתי שם בהתמחות המחקרית. חלק מדרישות התואר הן 200 שעות התמחות במטרה לקבל את הרישיון עבודה של משרד הבריאות. חלק מהסטודנטים בוחרים לעשות את זה במעבדות קליניות (קופות ובתי חולים) וחלק במעבדות מחקר (אוניברסיטאות). היה לי יותר מעניין להישאר בתחום ולהתקדם יותר לעומק, הרגשתי שהיו לי את הכלים לעבודה בתחום והייתה לי הכנה טובה לשטח.