אל לימודי האופטומטריה הגעתי מצרכנות קבועה של משקפי ראיה ועדשות מגע כבר משחר ילדותי, בשל היותי קצרת ראיה. מאחר וד"ר וירצר הרצה בהדסה והיה האופטומטריסט הראשון שהתאים לי עדשות מגע בגיל 12 - הגעתי לסגור מעגל במכללה האקדמית הדסה.
הלימודים במכללה הסבו לי סיפוק רב - לסיים תואר ראשון ושני בלימודי אופטומטריה, לעבור את הקשיים הכרוכים בכך, ולמלא את שאיפותיי.
במכללה האקדמית הדסה הייתה אווירה משפחתית - סטודנטים אדיבים ומכילים, קיבלנו תחושה של בית, והרגשתי שהכל אפשרי. המרצים מקצועיים ומעלים את רמת האופטומטריה.
את התואר השני זכיתי ללמוד לאחר התייעצות עם ראשת התכנית לתואר שני במדעי הראייה והאופטומטריה - ד"ר ליאת גנץ, שהייתה פתוחה ונכונה לקבל את בקשתי להתמחות בשיקום נוירו-אופטומטריה, העוסק בפגיעות בתפקודי הראיה עקב פגיעה נוירולוגית.
התואר השני מאפשר מגוון רחב ואפשרויות שונות בבחירת תחום ההתמחות.
בחרתי להתמחות בשיקום בעקבות התנדבותי בבית לוינשטיין, התנדבות שאפשרה לי לערוך מחקר עם חברתי ללימודים סוליי עיני, בחולים המטופלים במחלקה לשיקום ראיה בניהולו של ד"ר וירצר.
במהלך הלימודים התנסינו במגוון מרפאות וקליניקות, מה שתרם רבות לניסיון התעסוקתי והעלה את הביטחון המקצועי שלנו.אני זוכרת לטובה את הסטודנטים והמרצים ובעיקר, ד"ר הדס בן אלי (המנחה שלא ויתרה), ד"ר חיים וירצר (המנטור שלי מגיל 12), ד"ר חיה שיימס, סיריל כחלון והרשימה עוד ארוכה - מרצים שלימדו והעניקו ידע נרחב ומקצועי בתחום.
המסר שלי לסטודנטים הוא להקפיד ללמוד גם את החלק העיוני ולהתמקצע כמה שיותר במהלך הלימודים, זו המקפצה לשוק העבודה. ענף האופטומטריה חיוני למטופלים ובריאות הציבור.אני מייחסת חשיבות רבה לקשר בין מטופל, אופטומטריסט ורופא.
החשיפה לנושאים רבים בתחום הלימודים: פרמקולוגיה, תפקודי ראיה, רפרקציה, פתולוגיה, פדיאטריה, פגיעות מוחיות, הצגת מיקרים ועוד, הקנו לי ביטחון לשיתוף פעולה מלא עם רופאי העיניים, והפניית המטופל לרופא המתמחה.
קשר משמעותי זה מאפשר אבחון ראשוני, מעקב, מתן מענה מקצועי וטיפול בהתאם.
תודה לכל מלמדי!