אמא לילדה בת 7, קלינאית תקשורת ומתמחה בעבודה עם ילדים על רצף האוטיזם בגיל הרך, ומדריכה קלינית לקלינאיות צעירות.
לאחר תקופה די רגועה ויציבה בקריירה והתפתחות מקצועית מתונה, חיפשתי אחר אתגר חדש. את האתגר הזה, מצאתי בחוג להפרעות בתקשורת במסגרת התואר שני במכללה האקדמית הדסה.
למרות המרחק העצום (אני גרה בנוף הגליל וכיוון גוזל ממני כ- 3 שעות נסיעה!! ) בחרתי ללמוד בהדסה מאחר והתואר מתמקד בין השאר בדו לשוניות, נושא שמאוד מעניין אותי בפן האישי.
למרות שנוף הגליל מוגדרת עיר מעורבת, אין בה בתי ספר ששפת ההוראה בהם ערבית (גם לא באופן חלקי) והמצב הזה דחף אותי לרצות לחקור את האוכלוסייה הערבית שלומדת בבתי ספר בנוף הגליל ולהשוות אותם לילדים חד לשוניים שלומדים במסגרות בשפה הערבית מחוץ לעיר תוך מיצוי הידע והמידע שקיים במכללה האקדמית הדסה ואצל הסגל.
ערכתי מפגשים עם מספר הורים וילדים ששפת אמם ערבית, חלקם דו לשוניים ערבית עברית שלומדים במסגרות בשפה העברית וחלקם האחר חד-לשוניים שלומדים בשפה הערבית מחוץ לעיר. לאחר ההשוואה שתבססה על מבחן כצנברגר בשפה הערבית, מצאתי כי ישנו יתרון מובהק לילדים חד לשוניים על ילדים דו לשוניים. מצאתי גם שילדים שבוחרים ללמוד במסגרת דו לשוניות הם ממעד סוציואקונומי נמוך יותר.
ממצאי המחקר מוכיחים כי נדרשת התערבות כדי לתקן את העיוות ביכולות השפתיות בשפה הערבית של ילדים דו לשוניים שלומדים בבתי ספר בשפה העברית. כל זה עד להקמת בית ספר דו לשוני או בית ספר שפה ההוראה בו ערבית שינגיש את החינוך בשפת האם לאוכלוסייה הערבית בנוף הגליל.