עמית גרוסמן | מדעי איכות הסביבה, 2015

נושא הסביבה תמיד עניין אותי. במקביל לאהבה לטבע ולטיולים רציתי ללמוד משהו שעשויה להיות לו השפעה מחוץ למסגרת הקטנה בה אני נמצא. תוך כדי הלימודים נפלה בי ההבנה שהמציאות הסביבתית וההשפעה שלנו עליה דרושה תיקון ומחשבה מחדש, כמו גם על האופן בו אנו חיים במרחב מסביבנו ומשפיעים על איכות החיים של עצמנו.

הבחירה במכללת הדסה נבעה ממגוון הנושאים הרחב בתחום הסביבה אותם לומדים בתואר, מגוון המרצים מתחומים שונים המתמודדים עם האתגרים מתוך נקודות מבט שונות וההתמקדות באיכות ההוראה.

מהמכללה אני זוכר בעיקר את ההתייחסות הרצינית של סגל המרצים לתחומי המקצוע ולסטודנטים, ההשקעה הגדולה של המרצים בהרצאות והרצון הרב והאכפתיות שלהם לכך שהסטודנטים ילמדו, ירכשו כלים ויצליחו. היום, במהלך לימודים באוניברסיטה, אני רואה שבסיס הידע שנרכש בתואר הראשון היה בעל ערך רב ושם אותי במקום משמעותי ביכולת ללמוד ולהעמיק עוד בנושא. הכלים לעבודה במעבדה היו בעלי ערך רב מאוד ביכולת לבצע מחקר יעיל ומקצועי כיום.

כיום אני סטודנט בתחילתו של תואר שלישי במכון צוקרברג לחקר המים של אוניברסיטת בן גוריון במדרשת בן גוריון (שדה בוקר), שם גם עשיתי את התואר השני. בשנתיים האחרונות, אני חוקר מערכת לטיפול בשפכים שנקראת ביוריאקטור אנאירובי ממבנרלי. מערכת זו מאפשרת לטפל בשפכים בצורה יעילה ביותר, לספק מי קולחין איכותיים ולייצר ביוגז - ובכך למקסם את הפוטנציאל האנרגטי הטמון בשפכים ולהפוך את הטיפול לתהליך מייצר אנרגיה ולא צורך אנרגיה. נושא המים עניין אותי כבר מתחילת הלימודים במכללת הדסה, בה למדנו על האתגרים השונים בהקשר זה: אספקת מים, טיפול במים מזוהמים, השבה של מים מטופלים ועוד. הצורך במערכות שיספקו מענה לטיפול בשפכים תוך תפיסת השפכים (או הפסולת) כמשאב אנרגטי הביא אותי לעסוק בנושא זה.