דוד וירטנטייל | מדעי המחשב, 2018

התחלתי ללמוד מדעי המחשב אחרי הרבה התלבטויות. בתיכון, קיבלתי בבגרות במחשבים בערך 60, ולא התחברתי למקצוע בכלל. לאחר הצבא, הלכתי לייעוץ תעסוקתי וקיבלתי המלצה לבדוק מדעי המחשב, ואחרי כמה התייעצויות עם מכרים ואנשים שלמדו את התחום, החלטתי לתת לזה עוד צ'אנס. בלימודים, כשקיבלנו את התרגיל הראשון בתכנות, מרוב שנהניתי מהאתגר ידעתי שהגעתי למקום הנכון.

למכללה האקדמית הדסה נרשמתי בעקבות חבר מאוד טוב שתכנן לעשות איתי את התואר, וברגע האחרון הוא ביטל את הרישום אבל אני כבר החלטתי להישאר. במכללה למדנו הרבה פרקטיקה. כמובן שהכלים התיאורטיים והמתמטיים מקנים כלים חשובים, אך בסופו של דבר, לעבודה צריך להגיע עם ידע פרקטי, ואת זה רכשתי הרבה במכללה.

במכללה יצרתי חברויות שלא הייתי פוגש או חולם עליהם. אני שומר על קשר עם כמה מהחברים שיצרתי שם וחלקם החברים הכי טובים שיש לי. ראש החוג – יורם ביברמן, שהוא אדם מקסים וראש החוג הכי טוב שאי פעם יכולתי לדמיין לעצמי, המשרד שלו היווה כתובת לכל בעיה, גם כשחיפשתי עבודה הוא הפנה אליי בוגרים שמחפשים להעסיק סטודנטים. בנוסף לתואר, השתתפתי בכמה יוזמות ערכיות בהנחיית יעל לזמי (המשנה לדיקן הסטודנטים), כמו קורס יזמות חברתית ומלגת "מסע אל התרבות האחרת". למדתי הרבה דברים שלא קשורים לתואר וראיתי כמה היה חשוב למכללה לקדם נושאים כאלה רלוונטיים, שברגע שמרימים את הראש ממסך המחשב, הם חלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו.

כיום, אני עובד כמפתח תוכנה בחברת CyberArmor בירושלים, חברת סטארט-אפ שהוקמה ע"י שני בעלי מקצוע עם עשרות שנים בתחום אבטחת המידע (סייבר). החברה שלנו מספקת לחברות שונות שמתעסקות בשירותים פיננסיים, מוצר שנותן להם סביבת הרצה בטוחה מצפייה במידע או גניבתו. ההגנה מתבצעת מהרמה הנמוכה ביותר ועד לגבוהה, והיא כוללת Encryption, Tunneling ומעל הכל –  Software Real-Time Integrity.