קארין סקלאי | פוליטיקה ותקשורת, 2016

מגיל מאוד צעיר התעניינתי בפוליטיקה, אני זוכרת שהייתי בת 6 כשיצחק רבין נרצח, ובבחירות ב-96 כבר חילקתי סטיקרים של מפלגת העבודה ברחובות ירושלים. היה לי ברור שאלו התחומים שאני הולכת ללמוד – החלום שלי בכיתה ד' היה להיות עיתונאית בתחום הפוליטיקה.

כשהגעתי ללמוד בחוג, הוא היה קיים רק שנתיים, כך שלא שמעתי עליו בעקבות המלצות. במקור הייתי רשומה למוסד לימודים אחר, ולאחר שדיברתי עם קרוב משפחה שסיפר לי על החוג, החלטתי לנסות. הגעתי לשנה הראשונה במטרה לבדוק את התואר, ואולי לעבור הלאה, אבל בסוף נשארתי. מה שגרם לי להישאר היה היחס האישי של סגל ההוראה בחוג, הליווי האישי – ההרגשה המשמעותית שיש מקום לכל סטודנט בחוג הזה.

החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה היה קטן יחסית, וזה אפשר את היחס של הסגל – הוא מאוד האמין ביכולת של הסטודנטים להצליח, מאוד נכון להביא אותם לחיים מחוץ לאקדמיה עם חוויית הצלחה. אין כאן את הדיסטנס האקדמי, אפשר לפנות אליו עם כל שאלה. הערך המוסף בחוג היה היכולת להכיל דעות שונות משלי – כל האנשים בחיי האמינו באותה דעה פוליטית, ופתאום הגעתי ללימודים ופגשתי אנשים שונים עם דעות שונות. זה רק המחיש שלכל הדעות יש מקום בחברה הישראלית. אלו היו 3 שנים מאתגרות ואני מאחלת לכולם בהצלחה!

השנה אני מסיימת את לימודיי במסלול תסריטאות בבית הספר "סם שפיגל" לקולנוע וטלוויזיה. הגעתי ללימודים הללו משום שבמהלך התואר התעסקנו הרבה בחקר הטלוויזיה והבנתי שאני רוצה לעשות טלוויזיה ולהיות חלק מהעשייה הטלוויזיונית. ההבנה שהמדיום הקולנועי והטלוויזיוני זה מדיום תקשורתי לכל דבר. כתוצאה מהמחקר האקדמי שנחשפתי אליו הבנתי אילו ייצוגים אני רוצה להביא לטלוויזיה. התעסקתי בכתיבה כל החיים, וידעתי שזה משהו שאני רוצה להמשיך איתו. היה בי את הרצון לספר סיפור אוניברסלי שאנשים יוכלו להתחבר אליו, לגרום להם לשבת מול המסך ולשכוח קצת את הצרות היומיומיות שלהם.