אלי פוזנר | תקשורת צילומית, 2005

"אני מאד מאמין בללמוד. התחלתי לעבוד במוזאון לפני שסיימתי את לימודיי ולא עבדתי לפני כן כצלם, זו טעות ואפילו קצת זלזול במקצוע. במכללה נותנים כלים טובים ובסיסיים.
היום צילום מאוד נגיש לכל אחד- הצילום הדיגטילי, אינסטגרם, אייפון לכל אחד- מה שיוצר אשליה שכל אחד הוא צלם מקצועי. יש גם ריבוי קורסים קצרים לצילום, אבל מבחינה מקצועית זה לא משתווה לתואר. מי שרוצה להיות צלם צריך לעבור במכללה. החוג נותן כלים מצוינים לתחילת הדרך. הטכניקה שמלמדים במכללה מאוד טובה ומרצים תומכים ומדהימים- למדתי מהם המון. 

אחד הדברים החשובים שנחשפתי אליהם בלימודים הוא ההיכרות עם צלמים גדולים. הלמידה על היוצרים והאומנים החשובים שהפכו את תחום הצילום למה שהוא היום – שם דברים בפרופורציות.

כמובן שיש צורך בצבירת ניסיון וללמוד מעבודה משותפת עם צלמים בכירים וותיקים. אין ספק שהניסיון שרכשתי ב-9 שנות העבודה במוזיאון חשובות והביאו אותו להתמקצעות בתחום ספציפי זה. כל אחד צריך למצוא את הנישה הייחודית לו, ולאו דווקא הנישה הזו תהיה מהתחום בו אתה הכי חזק. למשל אני לא הייתי הכי חזק בצילומי סטודיו, והיום זו העבודה שלי."

כיום אני הצלם הראשי של המוזיאון ואחראי על מעבדת הצילום במוזיאון - האחראית על כל פרסום שיוצא מהמוזיאון וכל הצילום הפנימי במוזיאון- כל מה שקשור לקטלוגים, עלונים, יחסי ציבור, עיתונות וכו'.

זוהי עבודה די ייחודית, בארץ התחום של צילום אומנות וצילום רפרודוקציות לא מאוד נפוץ. הגעתי לזה במקרה, כאשר עבדתי בתור סורק במוזיאון כשהייתי סטודנט. 

אני עובד בסביבה של אומנות, שזה לא מובן מאליו ותמיד מעשיר, טוב וכיפי. אני עובד יחד עם צלמים מהשורה הראשונה בתחום של צילום מוזיאלי. אין יצירת אומנות שצריכה להיות מוצגת בקטלוג ולא עוברת תחת ידי- מדובר לעיתים בפריטים שכל חובב אומנות או אריכאולוגיה היה שמח שיעברו תחת ידו. מדובר לעיתים ביצירות ששוות מאות אלפי ואף מיליוני דולרים, את חלקם אי אפשר להעריך בכסף מרוב חשיבותם. כמו גם מוצגים ארכיאולוגיים ייחודיים בעלי רקע היסטורי מרתק. תערוכות באות והולכות, מוצגים באים והולכים, מה שנשאר בסוף זה הקטלוג, ואלו למעשה הצילומים עליהם אני חתום"

www.imjnet.org.il