גבריאל ווינברג | תקשורת צילומית, 2014

עוד בתיכון למדתי בתיכון לאמנויות והתעניינתי בתחומי האמנות והצילום, אבל זה נשאר בגדר תחביב. חשבתי שאני אלך ללמוד לימודי מזרח תיכון. באותה תקופה עבדתי יחד עם סטודנט מהחוג ששכנע אותי לפתח את התחום האומנותי, להכין תיק עבודות ולגשת לראיון הקבלה במכללה. תיק העבודות שלי לא היה מרשים, אבל בראיון הקבלה ראו את מחברת הרישומים שלי והתלהבו ממנה.

ברגע שהתחלתי את הלימודים - כאילו נפתח מסך לעולם חדש. הייתי מאושר שבחרתי במקצוע הזה, למרות שזה היה בניגוד לאינסטינקט הראשוני ובניגוד לתגובות בסביבה. אני חושב על דברים, יוצר דברים ומפתח את עצמי.

הלימודים במכללה תרמו לי המון, לא הכרתי את עולם הצילום, לא הגעתי עם ידע אבל רציתי להתפתח. הלימודים קרובים לקרקע: מקצועיים, פרקטיים- מה שעניין אותי. יש כמה מרצים שעד היום אני שומר איתם על קשר, באופן כללי תמיד הייתה ההרגשה שמדובר באנשים שמאוד אכפת להם, ואם רוצים להעמיק את הידע זה תמיד אפשרי. אחד הקורסים שהכי אהבתי הוא של פרופ' משה קן שביסס לי הרבה ידע בתחומים שאני מתעסק איתם היום- וידאו ומולטימדיה. 

היום אני עוסק בתחומי הוידאו והאינטראקטיב. אני אוהב מאוד לספר סיפור של בן אדם, שמישהו בא אליי ולא יודע איך להראות את מה שהוא רוצה ואני נותן לו כלים כדי לספר את הסיפור שלו. זאת האפשרות שלי להתבטא במקצוע שלי.

לאתר של גבריאל