מגיל 12 בערך לא נפרדתי מהמצלמה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, ההתמכרות הכי קשה שיש. מעבר למקצוע והפרנסה, הצילום מהווה עבורי תרפיה וגורם לי לעונג רב.
מיד עם תום השירות הצבאי, חקרתי יחסית לעומק ועשיתי בירורים לפני תחילת הלימודים. הייתה לי מאוד חשובה האווירה, משום שאלו לימודים אינטנסיביים מאוד ולא רציתי להעביר ארבע שנים במקום שלא ארגיש בו מסופקת. הסתובבתי בכמה מוסדות, ואחרי שהגעתי לחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה, לא היה לי ספק שזה המקום שלי. כמו כן, כשהייתי בתיכון, עשיתי קורס צילום חיצוני והמורה שכל כך אהבתי הייתה בוגרת החוג של המכללה, מה שדחף אותי עוד יותר.
מהר מאוד החוג הפך להיות הבית השני שלי. האהבה והתשוקה שלי לצילום מצאה בית ואני זוכרת אין ספור ימים שהייתי נשארת בחוג עד הלילה.
החוג מעסיק סגל מקצועי – אנשים שעובדים בתעשייה, שבאמת יודעים איך הכל עובד ומתנהל ומעבירים את הידע שלהם הלאה, ללא התנשאות, בגובה העיניים ובאהבה מאוד גדולה. אני רואה בזה יתרון מאוד גדול. יש חשיבות מאוד גדולה ללמוד מבן אדם שזה המקצוע שלו והוא עדיין מתפרנס ממנו ולא רק מרצה על החומר. תמיד קיבלתי את היחס שהייתי צריכה, לא הייתה פעם אחת שהייתי זקוקה לעזרה של מרצה ולא קיבלתי מענה.
יש אווירה מאוד משפחתית וחברית, אין תחושה של תחרותיות. הרבה מהמרצים הם חברים שלי, ומעבר לזה הפכנו לקולגות, וזה אושר גדול.
כיום אני עובדת כצלמת עצמאית ומספקת שירותי צילום סטילס, וידיאו ועריכה.
במהלך הלימודים התמחיתי בצילום אופנה, פורטרטים ושיווק – אותם הדברים שאני עושה למעשה היום. בין לקוחותיי – מעצבי אופנה, מוזיקאים, מעצבים גרפיים, שחקנים, חברות הפקה וכו׳. אני מייצרת סרטי תדמית וצילומי תדמית, יודעת לייצר הפקות קונספטואליות שמתאימות לכל לקוח מכל תחום שיהיה. כמו כן, אני מדריכה ומתרגלת בחוג לתקשורת צילומית במכללה.
מאוד חשוב לי לייצר כל הזמן תכנים חדשים עבור עצמי – אני יוזמת הפקות, יוצרת קשרים עם אנשים שמעניין אותי לעבוד איתם, וכך יוצרת דברים חדשים שאינם תלויים בכסף אלא רק באהבה מוחלטת ליצירה עצמה, וזה מה שתמיד מביא הרבה סיפוק ולאחר מכן גם חשיפה ופרסום.
היכולת לתקשר עם אנשים זה הא׳ ב׳ של המקצוע הזה. אפשר להגיד שאני מאוד רגישה לסביבה שלי, בין אם זה בחיים הרגילים ובין אם זה בעבודה, ושם היתרון שלי, האישיות שלי מאפשרת לי להגיע לאנשים, לגרום להם לתת בי אמון ולהנות לעבוד איתי.