טקס מצטייני דיקן 2024

03/06/2024

שבוע שעבר התקיים טקס מצטייני הדיקן במכללה תחת צל כבד של עצב וגעגועים עמוקים לאחד המצטיינים הבולטים, שהיה צריך לקחת חלק באירוע. חנן דרורי זיכרונו לברכה, סטודנט לביוטכנולוגיה, היה אמור לקבל בטקס את תעודת מצטיין הדיקן על הישגיו האקדמיים בשנה שעברה. לצערנו, הוא לא זכה להגיע ליום הזה.

חנן, לוחם בחפ"ק סמח"ט, עוצבת חצי האש (551), נפצע קשה ב-17.12 בקרב בצפון רצועת עזה ונפטר מפצעיו לאחר שנלחם על חייו במשך קצת יותר מחודש וחצי. הוא היה בן 26 בנופלו. בני משפחתו של חנן הגיעו לטקס על מנת לקבל את התעודה שמוקירה את הישגיו האקדמיים המצוינים בשנה שעברה.

פרופ' ברטולד פרידלנדר, נשיא המכללה שהעניק לבני המשפחה את התעודה, יחד עם דיקנית הסטודנטים יעל לזמי וראש החוג לביוטכנולוגיה, ד"ר דני זאבי, אמר בטקס: "חנן הצטיין בלימודים והצטיין בקרב, בזכותו ובזכות כל החיילים והלוחמים שמגנים עלינו. אנחנו יכולים לעמוד כאן היום. אני רוצה להודות למשפחה שלו שנמצאת כאן איתנו כדי לקבל את תעודת מצטיין הדיקן בשמו ולכבודו. ליבי כואב ודואב איתכם. קהילת המכללה האקדמית הדסה מבקשת להתייחד עם זכרו".

לכל התמונות מהטקס- לחצו כאן (צילום: שחר רגב)

הטקסט המלא של ד"ר דני זאבי לזכרו של חנן דרורי:

אני רוצה לספר לכם על חנן

יש בחוג שלנו כמעט 300 סטודנטים. עם כולם אני נוהג לערוך ריאיון קבלה. בסוף כל שנה אני חוזר לרשימות מראיון הקבלה ובודק עד כמה הם הצליחו בשנה האקדמית החולפת. מנסה להבין את המהות החמקמקה של ההצטיינות, והאם היא ניתנת לחיזוי? כל כך הרבה פעמים נכשלתי בתחזיותי, עד שלא פעם אני מפקפק בכלל ביכולת שלי או של מישהו אחר לעשות זאת. אבל מדי פעם מגיע תלמיד שמוכיח לי שכל העניין הזה שווה. חנן היה בדיוק תלמיד כזה. רק 3 יחידות מתמטיקה בתיכון, ורק 4 אנגלית. כמה ציוני 60 בתעודת הבגרות, בד"כ זו דחיה כמעט אוטומטית. אבל אצל חנן, מהרגע הראשון, היה ברור שיש שם משהו אחר. שכל הציונים האלה מהתיכון בכלל לא רלוונטיים. הוא היה התלמיד הראשון שריאיינתי שלא למד בתיכון מדעים, אבל הגיע לראיון כשהוא כבר שולט בחלק מהחומר של שנה א'. הוא לא חיכה לנו, או לאף אחד, ופשוט התחיל ללמוד קורסים אקדמיים כמו כימיה ומתמטיקה באינטרנט בפלטפורמות כמו גול וקמפוס איי אל.

הוא הגיע בוגר, יודע מה מעניין אותו ולמה הוא רוצה ללמוד דווקא ביוטכנולוגיה. היה בו את השילוב המנצח הזה של סקרנות מדעית עמוקה, תחושת פליאה מהטבע, רצון עז להבין אותו, ונחישות ללמוד ולחקור הכי טוב שאפשר. אה, והוא גם היה מקסים. ההומור והמנצ'יות שלו עברו בלי בעיה בכלל דרך מסך הזום בשיחה של 20 דקות. כך כתבתי בסיכום הריאיון, ב 9.6.2021: בחור מקסים, ילמד טוב, כדאי לקבל.

ואכן, חנן הצטיין. מהיום הראשון, ולאורך כל השנתיים שזכינו שילמד אצלנו. אני חושב שכל הסגל האקדמי כאן יזדהה עם זה מאוד – אין סיפוק מקצועי גדול יותר למרצה, מלראות סטודנט, שאתה מרגיש שמצא בדיוק את המקום שמתאים לו, אצלך בחוג, או בקורס שאתה מלמד. סטודנט שאוהב את הלימודים בכל מאודו, שמעמיק וחוקר, לא מתוך הכרח, או מרדף אחרי ציון, אלא מתוך אהבה אמיתית לתחום, ורצון פשוט לדעת ולהעמיק חקר.

בקורס ביואינפורמטיקה 1, נתתי לסטודנטים בכיתה של חנן עבודה מסכמת. כל אחד היה צריך לבחור וירוס אחר, לנתח את הגנום שלו, ניתוח לא פשוט, ולבחור בעזרת האנליזה הזאת גן שכדאי לפתח בעזרתו חיסון לוירוס. עכשיו וירוסים הם יצורים מאוד מגוונים, והם באים בכל מיני אורכים של גנומים, ובכל מיני דרגות של סיבוכיות. יש תמיד את הסטודנטים שבוחרים את הוירוס הכי קטן ופשוט שהצליחו למצוא, עם הכי מעט גנים, ושידוע עליו הכי הרבה. אבל חנן? מה פתאום. חנן בחר כמובן בוירוס מסובך, עם גנום גדול ומורכב, אבל כזה שמעניין. אבולה אם אתם רוצים לדעת. וכמובן שהוא קיבל 100, כי העבודה שלו היתה בכלל ברמה של תואר שני, לא ראשון.

ההצטיינות של חנן לא היתה מוגבלת רק לציונים, או הבנה מדעית. הוא פשוט היה מצטיין דיקן בלהיות בן אדם. תמיד נשאר אחרון במעבדות כדי לעזור למרצים לסדר את המעבדה, אפילו שעוד שניה מתחיל השיעור הבא בבניין אחר ואין כמעט זמן להתארגן או לנוח. תמיד עוזר לחברים, מושיט יד ומסביר כשמישהו לא מבין, ותמיד שם עם חיוך ובדיחה טובה לשפר לכולם את המצב רוח. 

בסוף שנה ב' אני נוהג לבחון את הסטודנטים בבחינה בעל פה, גם כדי לראות שהם באמת מבינים את החומר, אבל גם כמעין שיחת חתך אישית, לשמוע על התוכניות לקראת השנה האחרונה בתואר ואולי גם אם יש כבר כיוונים להמשך. אני חושב שזו היתה השיחה האחרונה שלי עם חנן. כמובן ששמחתי לראות כמה הוא שולט בחומר, ידע לפתור את הכל בשניות, ובע"פ, אבל עוד יותר שמחתי לשמוע על התוכניות שלו לעתיד, על ההתלבטות שלו בין תואר שני במכון ויצמן ללימודי רפואה. כמה רחוק הגיע תוך זמן קצר כל כך, וכמה רחוק יכל עוד להגיע.

בדרך כלל אנחנו פחות מכירים את החיים שלכם הסטודנטים לפני שהגעתם ללמוד אצלנו, או את חייכם מחוץ ללימודים. לעיתים רחוקות אנחנו מכירים אתכם במעגלים רחבים של משפחה וחברים, ולעיתים רחוקות עוד יותר אנחנו זוכים להבין את ההשפעה שהיתה לכם על אחרים. הקשר שלנו אל חנן, הפך בעקבות הפציעה האנושה והסוף המר לקשר אחר, שבו זכינו להכיר את המשפחה, את בת הזוג ואת החברים של חנן. ואז גם הבנו, כמה הדברים שאפיינו את חנן בלימודיו, היו נוכחים גם בחייו מחוץ לכתלי האקדמיה.

חנן לא היה אמור לשרת בסדיר שירות קרבי, אבל הסתיר פציעה והתעקש לעשות זאת. וכשהחלה המלחמה הוא לא היה אמור בכלל להיכנס לעזה, אבל התעקש ומצא דרך להתגייס למילואים הכי קרביים שאפשר. 
אין, ואף פעם לא תהיה נחמה מלאה על לכתו של חנן, אבל יש משהו מנחם, ולו במעט, בכך שחנן היה זה שתמיד בחר את דרכו. הוא לא נתן לנסיבות להכתיב לאן יגיע, הוא החליט למי ולמה הוא רוצה להקדיש את חייו, וכשעשה את זה, עשה את זה בכל מאודו, בכוונה גדולה, במסירות, ובאהבה גדולה.

אני מאחל לכם, שתאהבו את הלימודים שלכם ואת המקצוע שבחרתם, כמו שחנן אהב. אני גם מאחל לכם שתאהבו את בן או בת הזוג שלכם, את המשפחה שלכם, את החברים שלכם, ואת העם שלכם, כמו שחנן אהב.
המורשת של חנן תמשיך להדהד במסדרונות המוסד האקדמי הזה, ובליבם של אלה שזכו להכירו. המלגה על שמו תעזור לדורות חדשים של מדענים מצטיינים להגשים את הפוטנציאל שלהם.

אנחנו מתאבלים היום על אובדנו של אדם מדהים ויוצא דופן, אבל גם חוגגים חיים שנחיו במטרה, באומץ, ובמסירות גדולה ובלתי מתפשרת להפוך את העולם שלנו למקום טוב יותר. יהי זכרו של חנן ברוך.